החלטה בתיק ת"א 41366-04-13

1.      החלטה במסגרת תביעה שהוגשה על ידי המשיבה, ושנועדה להצהרה, שנכסים כמפורט בכתב התביעה ושעוקלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל לגביית חוב המגיע למבקש מחברת אלפטרא ניהול בתי מלון בע"מ - בבעלותה.

2.      בפני בית המשפט בקשה שניה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. קדמה לבקשה זו החלטה קודמת שהתבססה על פסק דינו של בית משפט זה מיום 5.3.13 בתיק 41166-09-11; מהטעמים האמורים בהחלטה הנ"ל נקבע שאין בה כדי לבסס ביחס להליך זה מעשה בית דין תקף. זאת, בפרט, בשל השוני בין זהות המשיבה דנן לבין החברה החייבת בלשכת ההוצאה לפועל, שלחובתה, ניתן, בשעתו, פסק הדין הראשון בפרשה: המשיבה דנן, מן הצד האחד, וחברת אלפטרא ניהול בתי מלון בע"מ, מן הצד האחר. את ההחלטה הנ"ל על נימוקיה לא ביקש מי מבין הצדדים להעמיד לביקורתה של ערכאת הערעור.

3.      הבקשה דנן אינה מתבססת על אותו פסק הדין שהיווה את הבסיס להליך הקודם אלא על החלטת רשם הוצאה לפועל מיום 14.4.13, ועל החלטת בית משפט זה, במותב אחר, שדחה ביום 15.7.13 ערעור על החלטת הרשם הנ"ל. [רשם ההוצאה לפועל - להלן: "הרשם"]. ומן הכלל אל הפרט.

א.            ביום 14.4.2013, במסגרת דיון בהליכי עיקול, יצאה מלפני כבוד הרשם ההחלטה הבאה:

"הטענה היסודית של צד ג' היא להעדר קשר בינה לבין החייבת. כמתואר לעיל, בדיון קרסה טענה זו ברעש רב נוכח תשובותיו של העד. באופן ישיר מביא הדבר לדחיית טענות נלוות אודות בעלותה של צד ג' במיטלטלין, כאילו המיטלטלין החדשים נרכשו על ידי חברה חדשה ובלתי קשורה. במישור הלכאורי הנוגע לדיון שבפניי הוכח די הצורך (בין על דרך החיוב, בין על דרך קריסת מכלול הטיעון של צד ג') שהמיטלטלין המצויים במלון הם בגדר מיטלטלין של החייבת ולא של צד ג' רחוק ותם לב שכלל אינו קשור לסכסוך שבין הצדדים (הזוכה והחייבת)".

                למען הבהירות אך אבהיר, שהחייבת לצורך ההחלטה הנ"ל הייתה חברת אלפטרא ניהול בתי מלון בע"מ; והצד השלישי מבחינת הרשם - אלפטרא אירוח תיירים בע"מ, היא גם המשיבה בפרשתנו.

ב.             על החלטה זו הוגש ערעור, וביום 15.7.2013 סבר כבוד השופט עבאס להורות על דחייתו.

על יסוד החלטות אלה, סבור המבקש, שעל הפרק סוגיה בה אמרו הגורמים השיפוטיים המוסמכים את דברם, ותקף בעניין מעשה בית דין המתבסס על החלטת כב' הרשם ובאישור בית המשפט. מכאן, שהמיטלטלין המצויים במלון השייך לכאורה למשיבה, שייכים, למעשה, לאלפטרא ניהול בתי מלון בע"מ.

4.      דומני, שיותר משיש מקום לטענות או ספקות ביחס לתוכן החלטת הרשם או למיהות הצדדים לדיון ( - כשבניגוד להחלטה הקודמת, פשיטא שהמבקשת את ביטול העיקולים בהוצאה לפועל והנתבע דנן - זהים לחלוטין), על הפרק שאלות הנוגעות לסמכויות הרשם ביחס לנושא שהיה בפניו, לשאלה, האם החלטת רשם בהקשרים רלוונטיים עשויה לבסס מעשה בית דין, וגם לשאלה מה משמעות העובדה שהחלטת הרשם אושרה על ידי בית משפט זה.

א.            תחילה אקבע, כי בעיקרם של דברים ההחלטה האם שייכים מיטלטלין מסוימים לבעל דין זה או אחר, היא, באופייה, החלטה שיפוטית מובהקת, המוכרעת, על פי רוב, על ידי בית משפט השלום בהליך שנועד להצהרה על זכויות במיטלטלין. אף התביעה דנן נמנית עם סוג זה.

ב.             סמכויותיו של הרשם למתן החלטות כעין שיפוטיות, על פי חוק ההוצאה לפועל, הן ארבע בלבד - אלה שפורטו בחוק ההוצאה לפועל בסעיפים 19, 25, 48 ו- 56 לחוק. הצהרה בדבר זכויות במיטלטלין, היינו למי שייכים או לא שייכים מיטלטלין נדונים, אינה בסמכות הרשם על פי סעיפים אלה. ברב הגינותו אף מצין ב"כ המבקש בסעיף 5.2 לתגובתו לתשובה, שמודע הוא לכך.

ג.             מן המקובץ עולה, אפוא, שאם וככל שנועדה החלטת הרשם להתפרש כהחלטה המצהירה למי שייכים המיטלטלין שבמחלוקת, הרי שעל הפרק החלטה שניתנה שלא בסמכות. ועם זאת, דומה, התמונה מורכבת מעט יותר.

ד.             ומכאן, להחלטת הרשם. וכך נכתב בפסקה השניה של החלטת הרשם המפרטת את הרקע לדיון שנערך בפניו: "משבוצעו הליכי עיקול מיטלטלין במלון, פנתה צד ג' (חברת אלפטרא-אירוח תיירים בע"מ ח.פ. 514450071) ביום 10.3.2013 בבהילות בבקשה לעכבם בטענה שהמיטלטלין שייכים לצד ג' ולא לחייבת. בהתאם להחלטתי שניתנה בו ביום עוכבו ההליכים כנגד הפקדת 10,000 ש"ח על ידי צד ג'". עיון בהחלטה מלמד, אפוא, שהשאלה הבסיסית שעמדה על הפרק נוגעת לעיקול מיטלטלין שבוצע במלון המיוחס למשיבה, ובשאלה האם לעכב את ההליכים אם לאו. זאת, ולא הליך שנועד מלכתחילה להצהרה מהותית בדבר הזכויות במיטלטלין. ואם נותר למי מקוראיה של החלטה זו ספק שידע הרשם היטב ששאלות המהות אינן בסמכותו, מופנה בזה הקורא לפסקת הסיום של החלטת הרשם, לפיה עוכבה הוצאת המיטלטלין מהמלון עד ליום 24.4.2013, וזאת: "אם לא תוצג החלטה שיפוטית המורה על עיכוב ביצוע עיקולים במלון עד אותו מועד, אזי יהא הזוכה רשאי לבצעם". פשוט וברור, אפוא, שעל הפרק החלטה שניתנה בדיון בשאלות הקשורות בעיקול שבוצע, בפרט בשאלה האם ניתן לממש עיקולים שנרשמו, וזאת אגב עירנות מלאה של הרשם לכך שהשאלות המהותיות הינן לפתחו של בית המשפט. אמת הדבר, שתוכן ההחלטה נוגע גם בשאלות המהות, ולכאורה משתמעות מההחלטה המסקנות אליהן חותר בא כוחו הנכבד של המבקש (דנן). ואולם, למרות זאת, מחויב בית המשפט לפרש את החלטת כבוד הרשם בהקשר לסוגיות הקשורות בהליכי העיקול, וזאת, משני טעמים מצטברים: הן נוכח דבריו המפורשים של כבוד הרשם בפתיח להחלטתו ואף בסיומה, המפנה את הזוכה לבית המשפט; והן נוכח העיקרון לפיו יש להעמיד את כבוד הרשם בחזקתו שפעל בתוך תחומי סמכותו ולא ביקש לחרוג מהם (אלא אם כן הוכח אחרת, ולא הוכח). 

ה.            בידוע, שבהליכי עיקול יש להבחין בין שני שלבים עיקריים: עיקול ברישום, ולאחר מכן, שלבי המימוש - הוצאת מעוקלים ומכירתם. השאלה האם מוסמך הרשם לדון בשאלה למי שייכים מיטלטלין שעוקלו ברישום מצאה את דרכה לפתחם של בתי המשפט גם בעבר, ונפסק לא אחת שלצורך תוקפו של עיקול ברישום מוסמך הרשם להתייחס לשאלת הזכויות במיטלטלין, ולו גם בהחלטה שניתן לראותה כהחלטה זמנית, עד למועד בו תינתן החלטה שיפוטית בעניין. ראה לענין זה בפרט בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בבר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד בע"מ נ. ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ", וביתר תוקף, בבר"ע (ת"א) 2683/06 ת. קווי תקשורת בע"מ נ. א.י. אנרגיה השרון בע"מ". פסקי דין אלה מניחים את התשתית לסמכות הרשם לומר את דברו בשאלת הזכויות במיטלטלין במקרים המתאימים, גם תוך התייחסות לשאלת הרמת מסך בין חייב נדון לבין צד שלישי נדון, אך כל זאת, רק, ואך ורק, במתכונת זמנית לצורך החלטה בתוקפו של עיקול ברישום, עד למועד בו תינתן לעניין זה החלטה שיפוטית על ידי בית משפט מוסמך. ולסיום האמור, ראה - שחר קטוביץ', סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל (2009): -

... כן הוכרה סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על עיקולם ברישום של נכסים שאינם רשומים בבעלות החייב בתיק ההוצאה לפועל, בכדי לסכל הברחת נכסים. סמכות זו הוכרה כנתונה לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, בנסיבות חריגות, שכן הגבלת היכולת להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול חברות באופן שזו אינה יכולה שתעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל אינה עולה בקנה אחד עם תכלית היציבות הכלכלית והמשפטית הכרוכות זו בזו והתכלית שבבסיס סעיף 6 לחוק החברות  [שם, עמוד 27].

ו.             ומכאן, להחלטת כבוד השופט עבאס שדחה את הערעור שהוגש על החלטת כבוד הרשם, ודומה, שעתה, התמונה גם ביחס לכך, כבר נתבהרה. ערעור, כשמו כן הוא. אין בו כדי לגלם דיון "עצמאי" בסוגיית המהות הבסיסית, ועניינו מצטמצם לבדיקת נכונות ההחלטה נשוא הערעור. ספק רב אם ראוי שאתן את דעתי להחלטת כבוד השופט, משל, יושב אני כערכאת ערעור על החלטותיו. ועם זאת, ובכל הצניעות ביחס להחלטתו, דומני שניתן לתת ללא קשיים יתירים ביטוי לכך שעל פניה, הייתה היא נכונה לחלוטין. בתוקף סמכותו קבע כבוד הרשם שבנסיבות העניין יש להותיר את העיקול הרשום בתוקפו, זאת, בין היתר, נוכח מסקנותיו העגומות מעדות נציג הצד השלישי שנחקר בפניו, והחלטה זו אושרה על ידי כבוד השופט עבאס. לפיכך, הערעור עליה נדחה. ולכל היותר, ייתכן, וטוב היה לכבוד הרשם להקפיד במעט בדרך התנסחותו ולהבהיר שמסקנותיו ניתנות רק "בהקשר העיקולי",  ולא מעבר לכך. ברם, מעבר להערתנו ביחס לאופן ניסוח הדברים, פשוט וברור שהחלטת כבוד הרשם - על כנה, ההחלטה בערעור - בתוקפה, וכל זאת, רק במסגרת דיון בתוקפו של עיקול ברישום. פשיטא, שאין לפרש להחלטות אלה, ולרבות להחלטת בית המשפט, מסקנות לגופן של שאלות מהותיות, וממילא אין בכך משום מעשה בית דין. שאלות המהות תוכרענה, אפוא, בהליך זה.

לסיכום - החלטת כב' הרשם, ניתנה במסגרת סמכויותיו במישור העיקולים, שאינן בבחינת סמכויות שיפוטיות, אין בהן כדי לבסס מעשה בית דין תקף, ואישורה על ידי בית המשפט שדן בנושא במסגרת ערעור, אין בה כדי לשנות. הצהרה בדבר זכויות במיטלטלין, בודאי כשעל הפרק גם שאלה מהסוג שמקובל לכנותו בפרקטיקה, כ'הרמת מסך בין חברות', נתונה לסמכותו הייחודית של בית משפט השלום, וממילא, החלטה שמקורה בכל גורם אחר, לא יכולה להוות משום מעשה בית דין.

5.      לחיתומה של החלטה. לא אסתיר, שיש בחומר שהונח בפני במסגרת החלטה זו כדי לעורר שאלות ותהיות לא מעטות ביחס לדרכי התנהלות המשיבה, ואף החלטת כבוד הרשם תורמת לכך.

עם זאת, מעשה בית דין, אין כאן, והנושא לפתחו של בית משפט זה, לדיון ולהכרעה במעלה הדרך.